פסילת ספרים

עילות לפסילת ספרים

פסילת ספרים מגיעה בדרך כלל בעקבות ביקורת יזומה, גלויה או נסתרת בעסק במסגרתה נבדקת איכות הדיווח של הנישום.
ביקורת ניהול ספרים יכולה אף לעשות גם מחוץ לעסק כאשר בעל העסק מתבקש להמציא את  ספרי החשבונות של העסק אל פקיד השומה. בביקורת בודק פקיד השומה כיצד מנהל בעל העסק את ספריו והאם  הוא עומד בהוראות ניהול הספרים הספציפיים שנקבעו לעסקו. ייתכן שפקיד השומה יסתפק במתן הוראות לתיקון, או במתן אזהרה.
ישנן מספר עילות לפסילת ספרים, אותן ניתן לחלק לשלוש קטגוריות עיקריות.

1. הודאה ככתוב בסעיף 1 לפקודה: הנישום הודה שהפנקסים אינם קבילים וחתם על כך לאחר שהוסברו לו התוצאות המשפטיות הנובעות מכך.
2. פסילת ספרים בגין סטיה מהותית מהוראות או ליקוי בניהול ספרים – סעיף 130(ב) לפקודה:
   הרציונל של אכיפת סעיף "ניהול ספרים תקין" הוא במתן היכולת למס הכנסה להעריך את פעילותו העסקית של הנישום, ובכך לשום נכונה את מס בו חייב הנישום. על כן, פסילת ספריו של הנישום מוצדקת, כאשר הסטייה מאופן ניהול הספרים היא מהותית, כך שיש בה כדי לפגוע ביכולתה של רשות המס לקבוע את מחזור העסקאות או את המס בו חייב הנישום.
   מה הדין במצב שבו הסטיות הן שוליות בניהול ספרים ולא פוגעות ביכולתה של רשות המיסים לעקוב אחרי הפעילות העסקית של הנישום?
   סטיות אלה כמובן אינן רצויות כלל, שהרי יש בהן כדי להקשות על הביקורת אותה עורכת הרשות, אך אם חרף הליקוי ו/או הסטייה שנתגלו, יכולה רשות המס לעקוב אחר הפעילות העסקית של הנישום, וניתן ללמוד נאמנה על היקף עסקיו של הנישום, הרי שמשמעות הליקויים בפועל אינה רבה ואין בכך הצדקה לפסילת מערכת הספרים כולה.
   ישנם שלושה מצבים על פי הם יכול פקיד השומה לפסול ספרים בטיעון של סטיה מהותית או ליקוי מהותי לפי סעיף 130(ב):

• שימוש בחשבונית שהוצאה בלא מכירה או מתן שירות או שהסכום הנקוב בה אינו משקף את מחיר ההעברה או השירות.
• בדו"ח שהוגש לא נכללה הכנסה בסכום מהותי;
• בדו"ח שהוגש נוכתה הוצאה פרטית, או הוצאה שסכום רכישתה אינו משקף את המחיר, והכל באופן שהפחית את ההכנסה בסכום מהותי.

1. פסילת ספרים בגין אי רישום תקבול – סעיף 145(ב) לפקודה:
   כאמור, כל בעל עסק מחויב לרשום כל תקבול שהגיע לעסקו באופן מידי ועל פי התקנות הקבועות בחוק. ישנם שלושה מצבים על פי הם יכול פקיד השומה לפסול ספרים בטיעון של אי רישום תקבול:

• סעיף 145ב(א)(1): נישום הרושם תקבוליו בסרט קופה רושמת, שובר קבלה, חשבונית, ספר פדיון יומי או תיעוד אחר שהוא חייב לנהל על פי הוראות הפקודה, ולא רשם בהם תקבול. במצב כזה, יראו את פנקסיו כבלתי קבילים זולת אם שוכנע פקיד השומה כי הייתה סיבה מספקת לאי הרישום. (נטל השכנוע על הנישום!)
• סעיף 145ב(א)(2): נישום שפעמיים או יותר בשנת מס אחת, או בשנים-עשר חדשים רצופים בשתי שנות מס, לא רשם תקבול שהוא חייב לרשמו, מהן פעם אחת לפחות לאחר שהזהירו פקיד השומה בכתב. במצב כזה – יראו את פנקסיו כלא קבילים גם בשתי שנות המס שקדמו לשנה שבה לא רשם פעמיים תקבול כאמור, או גם בשנת המס שקדמה לשנה הראשונה שבתוך שנים עשר החדשים שבהם לא רשם פעמיים תקבול כאמור. הדבר יקרה אף אם הדו"חות נתקבלו והשומות נערכו לפיהם, זולת אם שוכנע פקיד השומה כי הייתה סיבה מספקת לאי רישום. (שוב – נטל ההוכחה על הנישום!)
• סעיף 145ב(ב): אי ניהול סרט קופה רושמת.