בעת ביצוע עבודת מחירי העברה, חשוב לבחור את שיטת ההשוואה המתאימה ביותר. מטרת השיטה היא להמחיש שהמחירים שנקבעו בעסקה בינלאומית בין צדדים קשורים נעשתה בהתאם לעקרון אורך הזרוע. כלומר שהתמחור שלה היה זהה אילו הייתה מתבצעת בין שתי חברות לא קשורות (נעשה בתנאי שוק). בקווי ההנחיה של ארגון ה-OECD מפורטות מספר שיטות אפשריות לביצוע ההשוואה. השיטות מחולקות לשתי קבוצות, שיטות מבוססות מחיר ושיטות מבוססות רווח.
שיטת הקוסט פלוס משתייכת לקבוצה הראשונה. שיטות אלו משוות את המחיר שנקבע בעסקה בין הצדדים הקשורים לעסקה זהה בין צדדים לא קשורים. בשיטה זו משווים את שיעור הרווח הגולמי בעסקה בין צדדים לשיעור הרווח בעסקה זהה בין צדדים לא קשורים.
שיטת הקוסט + נפוצה במיוחד בענפים שבהם מקובל לקבוע את המחיר על בסיס עלות המוצר בתוספת שיעור רווח. היא מתאימה בעיקר לעסקאות של פעילויות ייצור או הרכבה או מתן שירותים פשוטים יחסית. השיטה שימושית במיוחד במקרים של מכירת מוצרים חצי-מוגמרים בין צדדים קשורים, בהסכמי שימוש במתקנים משותפים, בעסקאות אספקה לטווח ארוך או במתן שירותים.
אופן היישום של שיטת הקוסט פלוס
הבחינה והיישום של עסקה באמצעות שיטת הקוסט פלוס מורכבת מכמה שלבים.
- זיהוי עסקאות ברות השוואה. עסקאות בר השוואה יכולות להיות עסקאות פנימיות (בין אחד הצדדים לעסקה לצד ג' לא קשורה) או עסקאות חיצוניות (עסקאות בין שני צדדים לא קשורים). יש העדפה לשימוש בעסקאות פנימיות. במקרים שאין עסקאות פנימיות, משתמשים בעסקאות חיצוניות. במקרה זה צריך לבצע בחינה מעמיקה של העסקאות לוודא שהנסיבות אכן זהות.
- חישוב הרווח בעסקאות השוואה.
- קבלת טווח מספרים לשיעור המרווח בעסקאות ההשוואה.
- בדיקה שהמרווח שנקבע בעסקה הבין חברתית הקשורה נמצא בטווח.
- חישוב מחיר אורך הזרוע כלומר המחיר של המוצר/שירות שעומד בתנאי השוק. הכפל עלויות המכר בשיעור המרווח שנקבע.
שתי עסקאות יחשבו ברות השוואה בהתקיים אחד בשני תנאים. ההבדלים ביניהן לא בעלי השפעה מהותית על שיעור הרווח שיקבע תנאי שוק. לחלופין, ניתן לבצע התאמות סבירות כדי לנטרל את השפעתם של ההבדלים.
דוגמה ליישום שיטת קוסט פלוס
לצורך הדוגמה נניח את הדברים הבאים: חברה א היא חברה רב לאומית הפועלת במדינה א שמייצרת תיקים עבור חברה קשורה, חברה ב, הפועלת במדינה ב. במקביל, חברה בלתי קשורה, חברה ג, הפועלת גם במדינה א, שמייצרת תיקים. מרווחי הרווח שחברה ג מקבלת נעים בין 15%-20% על עלויותיה.
לאחר ניתוח השוואתי נקבע כי העסקאות אכן עסקאות ברות השוואה. לכן, שיעורי הרווח של חברה ג משמשים כבסיס ליישום שיטת הקוסט פלוס.
נניח שעלות ייצור תיק אחד אצל חברה א היא 100$.
החישוב של המחיר הנקבע בהתאם לעקרון אורך הזרוע (תנאי שוק) יתבצע באופן הבא:
עלות ייצור = 100$
תוספת רווח גולמי (15%-20%) = 15$–20$
מחיר בתנאי שוק = 115$–120$
כלומר, מחיר השוק ההוגן למכירת התיקים מחברה א לחברה ב נע בין 115$ ל-120$.
יתרונות וחסרונות של השיטה
כמו לכל שיטה, גם לשיטה זו יש יתרונות וחסרונות וההתאמה בכל מקרה תלויה בנסיבותיו הספציפיות.
היתרון העיקרי של השיטה קוסט פלוס:
- נתונים נגישים יחסית – השיטה מתבססת על נתוני עלות פנימיים של החברה, אשר לרוב זמינים יחסית בקלות.
החסרונות העיקריים:
- במקרים מסוימים העלות אינה משקפת במדויק את הרווח הראוי. לעיתים אין קשר ישיר בין העלות למחיר השוק.
- גישות חשבונאיות שונות יכולות להוביל למרווחי רווח שאינם ברי השוואה.
- בעיות בהקצאת עלויות – שוני בהקצאת העלויות (על היצרן/לקוח) יכול להוביל לשיבושים בחישוב בסיס הרווח.
- ניתוח חד-צדדי – השיטה בוחנת רק את הצד של היצרן ומתעלמת מהצד של המוכר.
נושאים שיש לקחת בחשבון בעת יישום שיטת הקוסט פלוס
- בסיס עלויות דומה – חשוב לוודא שהשוואת שיעורי הרווח נעשית על בסיס עלויות דומה.
- עקביות בגישה החשבונאית – יש לוודא כי קיימת תאימות בגישה החשבונאית בה השתמשו. אם אין תאימות, צריך לבצע התאמות בשביל לנטרל את השפעת ההבדלים.
- סוגי הוצאות שונים – צריך לקחת בחשבון הוצאות תפעוליות ולא תפעוליות בהתאם לפונקציות והסיכונים של כל צד.
- שימוש בעלויות היסטוריות – במקרים מסוימים יהיה מתאים להשתמש בעלויות ממוצעות או לכלול עלויות שוליות. זה נכון במיוחד כאשר יש תנודתיות בעלויות הייצור.
שיטת הקוסט פלוס לעומת שיטת השוואת הרווחיות
חברות רבות פועלות במודל תמחור מבוסס על מרווח קבוע על ההוצאות שלהן. כלומר, מתמחרות את המוצרים שלהן בהתאם לקוסט פלוס. לכן, היינו מצפים שבעת ביצוע עבודת מחירי העברה, השיטה הנבחרת תהיה גם כן שיטת הקוסט פלוס. עם זאת, ברוב המקרים אין זה המצב.
שיטת הקוסט פלוס משווה שיעורי רווח גולמי. נתון זה לא פשוט להשוואה, לאור מחסור במידע, הבדלים אפשריים בגישה החשבונאית, כו'. בנוסף, השיטה דורשת דמיון גבוה מאד בין העסקה הנבחנת לעסקאות ההשוואה. במרבית המקרים קשה מאד למצוא עסקאות שעומדות בדרישות השיטה.
אם לא בשיטת הקוסט פלוס, אז באיזו שיטה משתמשים?
השיטה שמשתמשים בה היא שיטת שיעור הרווחיות. השיטה משווה את מרווחי רווח שונים בין חברות ובהתאם קובעת את טווח המספרים האפשרי. מרווחי הרווח הניתנים לבחינה הם מגוונים, אחד מהם הוא יחס עלויות המכר להכנסות התפעוליות. יחס זה בעצם בודק את השיעור הרווח שחברות לא קשורות מרווחיות על עסקה מסוימת. שזו למעשה המהות של קוסט פלוס.
השוואה היחס ברמת הרווח התפעולי במקום ברמת הרווח הגולמי מאפשרת לקבל תוצאה מתאימה יותר. לכן, במרבית המקרים שבהם חברות פועלות בקוסט פלוס, מבחינת מחירי העברה הן משתמשות בשיטת שיעור הרווחיות.
לסיכום, שיטת הקוסט פלוס משווה בין שיעורי רווח גולמיים ומתאימה לשימוש במקרים מאד ספציפיים. בד"כ כאשר חברה פועלת בשיטת התמחור קוסט פלוס, שיטת מחירי העברה שלהם לא תהיה קוסט פלוס. אלא היא תהיה שיטת השוואת הרווחיות.
משרד נמרוד ירון ושות', מומחה במיסוי בינלאומי ומעניק ללקוחותינו מעטפת מקצועית מלאה בכל הנוגע במחירי העברה. ליצירת קשר עם נציג ממשרדנו, לחצו כאן.
שאלות ותשובות
אם אני פועל בשיטת הקוסט פלוס, גם שיטת מחירי העברה המתאימה לי היא קוסט פלוס?
ברוב המקרים לא. השיטה שמתאימה היא שיטת השוואת הרווחיות שכן היא משווה שיעורי רווח תפעולי ולא רווח גולמי.
מה החסרונות של שיטת הקוסט פלוס?
לשיטה כמה חסרונות, העיקרי מבניהם זו בעיה של חוסר תאימות של השיטה החשבונאית הנהוגה בחברות שונות. מה שיכול להוביל לאי דיוקים ביישום השיטה.
האם שיטת הקוסט פלוס מתאימה לכל סוגי העסקאות?
לא, השיטה מתאימה בעיקר לפעילויות ייצור או הרכבה או מתן שירותים פשוטים. בנוסף, יש צורך בדמיון גבוה מאד בין העסקה הנבחנת לעסקאות ההשוואה. דמיון זה קשה מאד להגשה במרבית המקרים.
