ישראל – הודו אמנת מס

פעילות עסקית בהודו

מעבר לעובדה שהודו היא אחת הכלכלות החזקות ביותר בעולם, היא גם בין המדינות בעלות הצמיחה המהירה ביותר. בשנת 2022, התמ"ג של הודו הגיע ל -3.5 טריליון דולר אמריקאי, מה שמציב אותה ככלכלה השישית בגודלה בעולם. חלק מהענפים הפופולריים ביותר בהודו כוללים מתן שירותים, ייצור, חקלאות, טכנולוגיה ועוד.

ענף ה"שירותים ציבוריים" במדינה משמעותי מאוד לתמ"ג של הודו, ומהווה חלק גדול מהפעילות הכלכלית והתעסוקתית במדינה. הוא כולל תת-מגזרים כגון טכנולוגיית מידע (IT), טלקומוניקציה, בנקאות ופיננסים, תיירות, בריאות ושירותים מקצועיים. ענף זה תורם מעל 50% לתמ"ג של הודו ויש לו שיעור צמיחה מוערך של 9.1% עד סתיו 2023.

להודו יש גם תעשיית ייצור משמעותית המהווה מרכיב הכרחי בכלכלת המדינה. מוצרים כגון מכוניות, טקסטיל, תרופות, כימיקלים ומוצרים הנדסיים תורמים 17% לתמ"ג הכולל של המדינה. למרות הירידה בשנים האחרונות, נכון לשנת 2022, ענף החקלאות, תורם גם הוא 17% מהתמ"ג של המדינה. עוד ראוי לציין כי ענף הטכנולוגיה בהודו משגשג ומצליח, כאשר מרכזים כמו בנגלור מושווים לעתים קרובות לעמק הסיליקון ולערים אופורטוניסטיות אחרות.

הסכמים בילטרליים בין הודו לישראל

בין ישראל למדינה נחתמו מספר הסכמים:

• הסכמי עידוד והגנה על השקעות.
• אמנה למניעת כפל מס.

הסכמי עידוד והגנה על השקעות

הודו וישראל חתמו על הסכם השקעות בינלאומי לקידום והגנה על השקעות בילטרליות בין שתי המדינות, שמטרתו היא טיפוח שיתופי הפעולה הכלכליים בין המדינות ומתן פתרון לסכסוכים הקשורים להשקעות. האמנה נחתמה ביום 29.1.1996 ונכנסה לתוקף ביום 18.2.1997. עם זאת, האמנה בוטלה על ידי הודו ב -23.3.2017, אך ההגנות על השקעות שהיו קיימות קודם לכן יהיו בתוקף עד 23.3.2031.

לצפייה בהסכם באנגלית לחצו כאן.

אמנה למניעת כפל מס

האמנה למניעת כפל המס נועדה לפתור מחלוקות בנוגע לכפל מס. האמנה הראשונה נחתמה ב-29.1.1996 ונכנסה לתוקף ב-1.1.1994. לעניין מס שנוכה במקור – האמנה נכנסה לתוקף מיום 1.7.1996.

האמנה השנייה שנחתמה נועדה לייעל את מניעת הטלת כפל מס מהאמנה הקודמת. היא נחתמה ב-14.10.2015 ונכנסה לתוקף ב-1.1.2017.

לקריאת האמנה בעברית לחצו כאן.

תחולת ה-MLI

שתי המדינות חתמו על ה-MLI, מה שאומר שמתקיימים חילופי מידע אוטומטיים ביניהן. הודו וישראל חתמו על ההסכם בשנת 2017, ואשררו אותו ב-2019.

חשוב לציין כי ה-MLI גובר על האמנה למניעת כפל מס בין ישראל להודו. לכן, אם מי מהמדינות רוצה לקבוע מדיניות אחרת, עליהן לחוקק אותה באמנה ביניהן ולהתנות מהסעיפים המקבילים באמנה.

תושבות לצורכי מס בהודו

מגורים של יחיד:

יחיד ייחשב כתושב הודו לצורכי מס אם:

• שהה בהודו במשך 183 ימים או יותר במהלך השנה הפיננסית.
• שהה בהודו במשך 60 יום או יותר במהלך השנה הפיננסית ושהה בהודו במשך 365 ימים או יותר במהלך ארבע השנים הקודמות.

למידע נוסף כיצד יחיד יחשב תושב ישראל לצורכי מס לחצו כאן.

תושב חוץ:

• אדם שאינו עומד בקריטריונים על מנת להיחשב תושב או תושב רגיל נחשב כתושב חוץ למטרות מס בהודו.
• תושב חוץ חייב במס רק על הכנסה שנצברה בהודו או הכנסה שהתקבלה או נחשבת שהתקבלה בהודו.

תושבות של חברה:

חברה תחשב לתושבת הודו לצורכי מס אם:

• זוהי חברה הודית, או
• מקום הניהול האפקטיבי שלה באותה שנת מס ממוקם בהודו.

למידע נוסף כיצד חברה תחשב תושבת ישראל לצורכי מס לחצו כאן.

משטר המס בהודו

רשות המסים במדינה נקראת Income tax department

מס הכנסה: 0-30%

מיסוי חברות וסניפים: 30% ו-40%

מע"מ: 5% עד 28%

מס רווחי הון: 10%, 15%, 20% ו-40%

ניכוי מס במקור

מס ירושה ומס עיזבון בהודו

בהודו לא חלים מסי ירושה ועזבון.

רילוקיישן להודו

הודו מושכת אליה אנשי מקצוע ומומחים ממדינות מכל העולם משום ההזדמנויות העסקיות המצויות בה, הכוללות פוטנציאל לצמיחה כלכלית של והגישה לכוח עבודה זול ומיומן. לכן, הרבה חברות ויחידים בוחרים לפתוח במדינה סניפים ומפעלים.

כך, הודו היא יעד פופולרי לנוודים דיגיטליים, כאשר אלו בעלי הגמישות לעבוד מכל מקום עשויים לבחור בהודו כיעד מתאים בשל עלות המחיה הזולה. יתר על כן, יחידים עמידים נוטים להגר להודו בשל חוקי המס הנוחים שלהם במקרים הקשורים להעברת עושר כגון ירושה, עיזבון ומס מתנות. משכך, הכלכלה בהודו חזקה מאוד והיא מגובה על ידי האוכלוסייה השנייה בגודלה בעולם.

בשנת 1996 העריך סרג'יו דלה-פרגולה, דמוגרף מהאוניברסיטה העברית, כי בהודו חיים בין 4,900 ל-7,000 יהודים. רובם התגוררו במומבאי ובאזורים סמוכים כמו תיין. קהילות יהודיות קטנות יותר ניתן היה למצוא גם בערים כמו קולקטה, קוצ'י, ניו דלהי ובנגלור.

מיסוי מקרקעין בהודו

מיסוי מקרקעין בהודו כרוך במיסים והיטלים שונים המוטלים על עסקאות בעלות ונדל"ן. להלן ההיבטים המרכזיים של מיסוי מקרקעין בהודו:

מס רכוש:

מס רכוש, המכונה גם "מס בית" או "ארנונה", מוטל על ידי הרשויות המקומיות בהתבסס על דמי השכירות השנתיים או הערך המוערך של הנכס. המחירים ושיטות החישוב משתנים בין מדינות וערים הודיות. בעלי נכסים נדרשים לשלם מס זה מדי שנה לתאגיד העירוני הרלוונטי או לגוף השלטון המקומי.

מס בולים:

מס בולים הוא מס המוטל על העברות רכוש או מכירות במהלך הרישום, המשתנה בין מדינות. זה בדרך כלל אחוז מערך הנכס או סכום שטר המכירה. המחירים עשויים להיות שונים עבור נכסים למגורים ומסחר. רישום מסמכי רכוש מתבצעים בדרך כלל במשרד רשם המשנה.

מס סחורות ושירותים (GST):

מס סחורות ושירותים הוא מס עקיף החל על סחורות ושירותים שונים בהודו, כולל מקרקעין. לעניין מקרקעין, משטר מס זה קובע כי על מכירת נכסים בבנייה חל מס בשיעור מסוים, אשר משתנה בהתאם לאופיו ומיקומו של הנכס. עם זאת, מס זה אינו חל על מכירת קרקעות או נכסים שהושלמו בנייתם.

הכנסה ממקורות אחרים:

החל מ -1 באפריל 2017, יחיד המקבל כסף או רכוש במתנה וללא תמורה או משלם פחות מערכו, ושווי הנכס עולה על 50,000 רופי, עליו לשלם עליו מס הכנסה תחת "הכנסה ממקורות אחרים".

העברת כספים מישראל להודו

על פי סעיף 170(א) לפקודת מס הכנסה, כל העברת תשלום לתושב חוץ חייבת בניכוי מס במקור בשיעור של 25%. רשות המסים יכולה לאפשר, בנסיבות מסוימות, להפחית או לבטל את ניכוי המס במקור. משרדנו מטפל בענייני ניכוי מס במקור מול רשות המסים בישראל.

בשל העובדה שלשתי המדינות אמנת מס זו עם זו, ניתן להגיש טופס הצהרה (טופס 2513/2 – הצהרה על תשלום לתושב חוץ הפטור מניכוי מס במקור), ובנסיבות מסוימות קיימת אפשרות להעביר את התשלום ללא ניכוי מס במקור ובאישור רשות המסים.

במתן ייעוץ בנוגע להעברת כספים לחו"ל, בנוסף לנושא ניכוי המס במקור, משרדנו מטפל בדרישות הבנקים הזרים, כגון אישור רואה חשבון בנוגע לתשלום מיסים ובוחן פעולות נוספות הנדרשות לאור הסטנדרט האחיד של CRS בין המדינות – חילופי מידע אוטומטיים בין מדינות המתבצעים תחילה באמצעות הבנקים ולאחר מכן בין רשויות המס של כל שתיים מדינות.

הבנקים מערימים קשיים רבים וגובים עמלות גבוהות על המרת שקלים למטבעות אחרים, לכן חשוב להתייעץ לפני העברת הכספים – צרו קשר.

למידע נוסף על העברות כספים לחו"ל לחצו כאן.

סוגי ישויות עסקיות בהודו

• בעלות בלעדית – הצורה הפשוטה והנפוצה ביותר של ישות עסקית. החברה בבעלות ומופעלת על ידי אדם אחד. במבנה זה, לבעלים יש שליטה מלאה על העסק והוא אחראי באופן מלא לחובותיה.

• שותפות – ישות עסקית הכוללת שני אנשים או יותר שפועלים יחד. השותפים תורמים הון, חולקים רווחים והפסדים, ויש להם אחריות קולקטיבית להפסדים ולרווחים כאחד.

• שותפות בערבון מוגבל – זוהי ישות עסקית המשלבת אלמנטים של שותפות וחברה. ישות זו כפופה לחוק שותפות בערבון מוגבל שנחקק בשנת 2008. לשותפים בישות עסקית זו קיימת אחריות מוגבלת לחובות ולהתחייבויות של החברה והם אינם אחראים באופן אישי למעשיהם של שותפים אחרים, לכן היא מציעה הגנה בערבון מוגבל לשותפיה.

• חברה פרטית מוגבלת – ישות עסקית החייבת להיות רשומה על פי חוק החברות ההודי שנחקק ב-2013. בישות זו יהיה לפחות בעל מניות אחד, אך לא יותר מחמישים ולפחות שני דירקטורים אך לא יותר מחמישה-עשר, שלכל אחד מהם התחייבויות רגולטוריות שונות. בחברה פרטית מוגבלת, אחריות בעלי המניות מוגבלת למניותיהם, ולא ניתן לסחור במניות באופן ציבורי.

• חברה ציבורית בע"מ – ישות עסקית זו דומה מאוד לחברה פרטית מוגבלת, אך ההבדל הוא שהיא יכולה לגייס הון מהציבור באמצעות הנפקת מניות. בנוסף, לחברה ציבורית חייב להיות מינימום של שלושה דירקטורים ודרישות ההון בישות זו גבוהות יותר. לאור היותה חברה ציבורית הרשומה בבורסות השונות, היא צריכה לעמוד בחובות ציות וגילוי נרחבות יותר.

חוקי תמריצים בהודו

בהודו קיימים מספר חוקי תמרצים שונים על מנת לקדם את ההשקעות המקומיות והזרות במדינה, את צמיחתה הכלכלית במגזרים השונים ואת הפיתוח התעשייתי במדינה.

המדיניות וחוקי התמריצים העיקריים בהודו הם:

• מדיניות השקעות זרות ישירות: תהליכי המודרניזציה והליברליזציה האחרונים שקרו בהודו, נועדו למשוך השקעות זרות בתחומי הייצור, תשתיות, שירותים וסטארט-אפים. המדיניות החדשה של הודו לעניין השקעות זרות קובעת כללים הקובעים באיזה מגזר מותר להשקיע ובאיזה אסור.

• אזורים כלכליים מיוחדים (SEZs): אזורים כלכליים מיוחדים אלו הם אזורים שבהם המדינה מקדמת יצוא ופיתוח תעשייתי. היא עושה זאת על ידי הענקת פטור ממס, פטור ממכס בעת יבוא, תקנות וחקיקת משנה פשוטות יותר ותמיכה ממשלתית בתשתיות. אזורים אלו מושכים השקעות בייצור של שירותי טכנולוגיות מידע ומגזרים נוספים, המוסדרים על ידי חוק אזורים כלכליים מיוחדים שנחקק בשנת 2005.

• תוכניות קידום ייצוא: בהודו יש מספר תוכניות המקדמות ייצוא כמו MEIS, SEIS, EPCG ו- Duty Drawback. תוכניות אלה מספקות תמריצים כגון פטור ממכס, החזרי מס והטבות פיננסיות כדי להגביר את היצוא מהמדינה.

• יוזמת Make in India: יוזמת Make in India יצאה לפועל כדי לעודד חברות מקומיות וזרות להשקיע בייצור בהודו. היא מתמקדת בשיפור וקידום העסקים במדינה תוך הפיכת התקנות לפשוטות יותר, מתן תמיכה בתשתית והצעת תמריצים פיסקליים במגזרים כמו עולם הרכב, טקסטיל, אלקטרוניקה, ביטחון ואנרגיה מתחדשת.

• יוזמת סטארט-אפ הודו: יוזמת Start-up India תומכת בסטארט-אפים בהודו על ידי מתן פטור ממס, הקלות בדיני עבודה, ותמיכה במימון. יוזמה זו מטרתה לקדם חדשנות, יזמות ויצירת מקומות עבודה נוספים במדינה.

אמנות כפל מס בהודו