משיכת כספים מחברה
מטרת קיומה של חברה בעירבון מוגבל היא הגדלת רווחיהם של בעלי מניותיה. עם זאת, נשאלת השאלה איך יכול בעל מניות למשוך כסף מחברה שבבעלותו.
במאמר זה נסקור את הדרכים המרכזיות למשיכת כספים מחברה, את ההשלכות המיסויות לכל דרך ואת הסיכונים שהיא מייצרת.
חלוקת דיבידנד
דיבידנד הוא תשלום שהחברה מעבירה לבעלי מניותיה. הוא נגזר מתוך עודפי (רווחי) החברה ומחולק על פי יחס ההחזקה (פרו-רטה). לרוב, דיבידנד יהיה מזומן אך יכול להיות גם נכס אחר (דיבידנד בעין).
חלוקת דיבידנד צריכה לעמוד בשני מבחנים:
- מבחן הרווח – לחברה צריך להיות מאזן חיובי לאחר החלוקה (אם הוא שלילי, ניתן לחלק מתוך רווחי השנתיים האחרונות). אם לא עומדים במבחן זה ניתן לפנות לביהמ"ש המחוזי בבקשת אישור החלוקה.
- מבחן יכולת הפירעון – מטרת המבחן היא לוודא שחלוקת הדיבידנד לא תפגע ביכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיה.
חשוב לציין כי כשמדובר בחברה ציבורית, חלוקת הדיבידנד טעונה אישור הדירקטוריון והאספה הכללית. כמו כן, חלוקת הדיבידנד לרוב מורידה את ערך המנייה בבורסה במועד החלוקה, בשווי הסכום שחולק. חלוקת דיבידנד בחברה ציבורית לרוב תלויה במדיניות חלוקת הדיבידנד המוצהרת של החברה.
משיכת בעלים מהחברה -הוראות סעיף 3(ט1) לפקודה
בעבר, בעלי חברות נהגו למשוך כספים מהחברה באמצעות "הלוואה" עבור עצמם, מבלי שהתכוונו להחזיר את הכסף לחברה. כך, במקום למשוך דיבידנד החייב במס, הם יצרו לעצמם יתרת חובה בחברה. משמע, חוב של בעלי המניות כלפי החברה. מדובר בניסיון להתחמק ממס, פעולה שרשות המסים לא ראתה בעין יפה ועל כן הייתה בסיס לשומות רבות שנקבעו בידי הרשות, ובהן סיווגו מחדש את ההלוואה כראוי. כלומר, סיווגו אותה כמשיכת דיבידנד החייב במס.
בעקבות כך נחקק תיקון 235, שנועד בין היתר להתמודד עם תופעת משיכת הבעלים. במסגרת התיקון נחקק סעיף 3(ט1). הסעיף קובע שכל משיכה של כספים מהחברה על ידי בעל מניות מהותי (או קרובו), שלא הוחזרה עד תום השנה העוקבת, תהיה חייבת במס. שכן, המשיכה תסווג מחדש – כדיבידנד, כהכנסת עבודה, או כהכנסה ממשלח יד – בהתאם לנסיבות המשיכה.
על מנת להבהיר נושאים הקשורים ליישום הסעיף פרסמה רשות המסים את חוזר מס הכנסה 07/2017 בנושא מיסוי בעל מניות מהותי בשל משיכה מחברה.
ככלל, כל חוב או משיכה של בעל מניות מהחברה תיחשב כהלוואה ותחייב באסמכתאות, הסכם הלוואה ועוד. כלל זה תקף לכל ערובה שהעמידה החברה לטובת בעל המניות בעת המשיכה. בין אם מדובר במזומן, חוב, ניירות ערך, ובין אם מדובר בנכס. אולם, כדי שהעמדת נכס תיחשב למשיכה צריך להוכיח כי מדובר בבעל מניות יחיד ועיקר השימוש בנכס הוא לטובתו הפרטית. בהתאם, גם משיכה בעקיפין תחשב כמשיכה (למשל משיכה של כספים מחברת בת ולא מחברת האם).
כמו כן, משיכה, בדומה להלוואה, צוברת ריבית חייבת במס.
רשות המסים פרסמה טופס ייעודי לדיווח על משיכה שכזו – טופס 1350 – המהווה נספח לדו"ח השנתי.
הוצאות שכר והוצאות דמי ניהול
קיימות שתי דרכים בהן החברה יכולה לסווג העברת כספים לבעל שליטה בתור הוצאה עסקית:
הראשונה, היא הענקת הלוואה לבעל שליטה. במקרה זה, מס הכנסה לא יכיר בהלוואה כהפסד שנבע מהפעילות העסקית. אולם, החברה תוכל לטעון כי מדובר בהוצאות שכר. שכן, במקום להגדיל את משכורתו של בעל השליטה, היא העניקה לו הלוואה. בהתאם, כאשר בעל השליטה מחזיק בשני כובעים בחברה (בעל שליטה ועובד), החברה תצטרך לשכנע את מס הכנסה שההלוואה ניתנה לבעל השליטה תחת כובעו כעובד, וכי תנאי העסקה לא שונים מתנאי עסקאות של עובדים אחרים.
השנייה, היא כאשר בעל שליטה בחברה מעניק לה שירותים. במקרה זה, תוכל החברה להצהיר על הכספים שהועברו לבעל השליטה כהוצאות דמי ניהול, בהתאם לעמידה במספר תנאים:
- עסקת הניהול נבעה מצורך אמיתי.
- קיים תיעוד של העסקה.
- התמורה סבירה ביחס לשירות.
רכישה עצמית של מניות
אמצעי נוסף להעשיר את בעלי המניות היא באמצעות רכישה עצמית של מניות. מדובר במקרה בו חברה רוכשת מבעל המניות את מניותיו בחברה. דרכי הרכישה העצמית קבועות בחוק החברות וכוללות מספר תנאים על מנת לממש את הרכישה העצמית.
מבחינת רשות המסים, רכישה עצמית של מניות נחשבת לחלוקת דיבידנד לעל בעלי המניות. ההיגיון הכלכלי בכך הוא שכשחברה רוכשת מניות מבעל מניות אחד, גם שאר בעלי המניות נהנים מהרכישה. שכן, חלקם היחסי בחברה גדל (יש פחות בעלי מניות לאחר הרכישה). משכך, רואים ברכישה כאילו בעלי המניות האחרים (אלו שלא רכשו מהם את מניותיהם) רכשו בעצמם מניות נוספות, באמצעות כספי החברה.
להרחבה בנושא רכישה עצמית של מניות – לחצו כאן.
סיכום
משיכת כספים מחברה היא פעולה נפוצה, אך מורכבת. מדובר בפעולה אשר מחייבת תכנון מוקדם, תוך הבנת השלכות המס שנוצרות ממנה וכן עמידה בדרישות החוק. ישנן מספר דרכים עיקריות למשיכת כספים, כפי שפורט לעיל – חלוקת דיבידנד, משיכת בעלים, תשלום שכר או תשלום דמי ניהול וכן רכישה עצמית של מניות. כל אחת מן הדרכים הללו דורשת עמידה בתנאים מסוימים, תיעוד הולם וכן דיווח לרשויות המס. בחירת אופן המשיכה המתאימה צריכה להיעשות בידי איש מקצוע שיבחן את היתרונות, החסרונות והסיכונים במשיכה. תכנון חכם ומותאם אישית ימנע חשיפות מיותרות מול רשות המסים, ויבחן את ניהולה התקין של החברה. משרד נמרוד ירון ושות' – מיסוי ישראלי ובינלאומי מומחה בתחום וליווה חברות רבות בעת משיכות כספים מהן. ליצירת קשר – לחצו כאן.
שאלות ותשובות
האם ניתן למשוך מכספי החברה הלוואה לטווח קצר?
כן. ניתן למשוך מכספי החברה הלוואה לטווח קצר, אך בדומה להלוואה לטווח ארוך, יש להקפיד על הסכם הלוואה ברור ומסודר, עם ריבית ותנאי החזר מוגדרים מראש. כמו כן, אם ההלוואה לא תוחזר במועד, היא עלולה להיחשב כהכנסת בעלי החברה אשר תחויב במס.
אם חברה מפסידה, מותר לה לחלק דיבידנד?
חברה הרוצה לחלק דיבידנד צריכה לעמוד בתנאי החלוקה, שפורטו לעיל. עם זאת, במקרים מסוימים, ניתן לפנות לבית המשפט על מנת לקבל אישור חריג.
האם יש הבדל בין משיכת כספים מחברה ציבורית לבין חברה פרטית?
כן. חלוקה בחברה ציבורית דורשת רגולציה מחמירה יותר, דרישות דיווח נוספות וכן אישורים מגורמים שונים בחברה (כמו הדירקטוריון והאסיפה הכללית).
