רווחים צבורים בחברה – כך בעלי חברות יכולים להיערך לשינויי המס

יש לא מעט דרכים להסביר את העלייה המתמשכת בהכנסות המדינה ממסים. חלק מהתשובה נמצא בשוק עבודה חזק יחסית, חלק בפעילות של חברות גדולות ובשווקים הפיננסיים, וחלק בשינויי חקיקה רוחביים. לצד כל אלה, מתחדדת בשנים האחרונות מגמה נוספת: דיני המס והליכי האכיפה מתמקדים לא רק בשיעורי המס עצמם, אלא גם בעיתוי תשלום המס, במסלול שבו הוא משולם, וביכולת של בעלי חברות לדחות את תשלום המס לאורך זמן.

לפי מסמך התקציב שפרסם משרד האוצר בינואר 2026, ההכנסות ממסים ואגרות בשנת 2025 עמדו על 519.5 מיליארד ש"ח, עלייה ריאלית של 10.7% לעומת 2024. באותו מסמך נכתב כי תחזית ההכנסות ממסים לשנת 2026 עודכנה ל-553.4 מיליארד ש"ח, ותחזית סך ההכנסות ל-577.9 מיליארד ש"ח. המסים הישירים לבדם עלו מ-255.3 מיליארד ש"ח בשנת 2024 ל-302.7 מיליארד ש"ח בשנת 2025, בעוד המסים העקיפים עלו מ-191.2 ל-206.6 מיליארד ש"ח.

מיסוי רווחי חברות

בעת האחרונה הרשות שמה בזכוכית מגדלת את נושא מיסוי החברות. אם בעבר בעלי שליטה ובעלי חברות מסוימים יכלו להשאיר רווחים בתוך החברה, לבחור מתי למשוך שכר, ומתי לחלק דיבידנד, היום הגמישות הזאת כבר אינה ניטרלית מבחינתה. במקום להמתין שנים עד שהכסף ייצא מהחברה, היא יוצרת מנגנונים שמייקרים את הדחייה או הופכים אותה לפחות כדאית.

ברמת העיקרון, המס על פעילות באמצעות חברה בנוי משתי שכבות: מס חברות ברמת החברה, ואז מס נוסף ברמת בעל המניות כאשר הרווח יוצא אליו בפועל, למשל כדיבידנד. כל עוד הכסף נשאר בתוך החברה, השלב השני יכול להידחות. מבחינת בעלי חברות זה היה לאורך שנים מרחב תכנון לגיטימי, לפחות בחלק מן המקרים. מבחינת המדינה, זהו גם אזור שבו הכנסות ממס עלולות להידחות לאורך זמן.

החל מ-1 בינואר 2025 עלה שיעור המע"מ מ-17% ל-18%, ובאותה תקופה הוחל גם מס יסף נוסף של 2% על הכנסות שאינן מעבודה, ובהן הכנסות מהון. במקביל, נקבע הסדר חדש למיסוי רווחים לא מחולקים. משרד האוצר עצמו קשר בין השינויים הללו לבין העלייה בגביית המסים, וציין כי ההכנסות ממסים עקיפים עלו ריאלית ב-4.8% באותה תקופה, בין היתר על רקע העלאת המע"מ, וכי שינויי מיסוי כללו גם מיסוי רווחים לא מחולקים והעלאת מס היסף על הכנסות שאינן מעבודה.

החוק על רווחים לא מחולקים

חוק ההתייעלות הכלכלית בעניין מיסוי רווחים לא מחולקים התקבל בכנסת ביום 31 בדצמבר 2024. לפי הודעת הכנסת ונוסח החוק שפורסם בספר החוקים, המנגנון נועד להתמודד עם מצב שבו בעלי מניות בחברות מעטים משאירים רווחים בתוך החברה לאורך זמן, לעתים גם כאשר אין בכך צורך עסקי מובהק, וכך דוחים את המס החל עליהם ברמת היחיד. הכנסת הסבירה כי עצמאי ושכיר נדרשים לשלם את מלוא המס החל עליהם במועד הפקת ההכנסה, בעוד שבפעילות באמצעות חברה ניתן לדחות את המס של היחיד עד למועד חלוקת הרווחים.

לפי ההסדר שאושר, במקרים מסוימים החברה עשויה לשאת בתוספת מס של 2% לשנה על רווחים לא מחולקים, מעבר למגן מס של 750 אלף ש"ח שנקבע לחברות עם פעילות עסקית ממשית. לצד זאת, נקבע מסלול שמקטין את החשיפה כאשר מחולק דיבידנד בשיעור של 6% או יותר מסכום הרווחים הנצברים בתום שנת המס הקודמת, וכן נקבעו חריגים ומנגנוני התאמה נוספים. במילים אחרות, המדינה לא אסרה על צבירת רווחים, אבל היא שינתה את המחיר של צבירה ממושכת כאשר אינה נתפסת כהכרחית לפעילות.

במסמך התקציב שפרסם האוצר נכתב כי הסעיף שכותרתו "מיסוי רווחים לא מחולקים וחברות משלח יד" צפוי להוסיף לגבייה 4.8 מיליארד ש"ח בשנת 2026 ועוד 1.5 מיליארד ש"ח בשנת 2027, לפני ירידה הדרגתית בשנים שלאחר מכן. המשמעות היא שגם לפי האומדנים הרשמיים, מדובר במהלך שיכול להסביר תוספת גבייה שנתית בהיקף של מיליארדים בודדים, בטווח שמתיישב עם ההערכות הציבוריות של 3-5 מיליארד ש"ח בשנה.

החשיבות של הנתון הזה היא לא רק בגובה הסכום. היא טמונה בכך שהוא משקף ציפייה לשינוי התנהגותי. אם חברות היו ממשיכות להתנהל בדיוק כפי שהתנהלו קודם, קשה היה לצפות לגבייה כה משמעותית. המשמעות המעשית היא שהמדינה מניחה שחלק מבעלי החברות יעדיפו לחלק דיבידנדים, לעדכן את מדיניות השכר, או לבחון מחדש את המבנה התאגידי, במקום לשלם את תוספת המס על צבירה.

לא רק דיבידנדים: גם משיכת שכר

אחד החידושים החשובים בשיח סביב החוק הוא שהדיון אינו נעצר בשאלה אם חולק דיבידנד. בפועל, כאשר בעל שליטה מפיק את עיקר ההכנסה באמצעות חברה, מושך שכר נמוך יחסית, ומשאיר רווחים ניכרים בתוך החברה לאורך שנים, רשות המסים עשויה לראות בכך סימן לכך שהמבנה נועד בין היתר לדחיית מס. החוק החדש דוחף לכן לא רק לחלוקת דיבידנדים, אלא גם לבחינה מחודשת של השכר הראוי של בעל השליטה, של ההצדקה העסקית לצבירת הכסף ושל היחסים בין החברה לבין בעליה. זו אחת הסיבות לכך שהחוק מתחבר באופן טבעי גם לשיח על חברות ארנק ועל פעילות עתירת יגיעה אישית.

הצד הזה של הסיפור חשוב במיוחד לציבור הרחב, משום שהוא מחדד שהמטרה אינה "להעניש" כל מי שפועל דרך חברה. המטרה היא לצמצם מצבים שבהם אדם יכול לבחור במשך שנים אם לשלם את השכבה השנייה של המס, בעוד שמי שפועל כשכיר או כעצמאי משלם אותו בזמן אמת. מבחינת רשות המסים, זהו מהלך של יישור קו בין צורות פעילות שונות, גם אם בפועל הוא פוגע בעיקר במי שנהנו עד כה מגמישות רבה יותר.

כדי להבין עד כמה מדובר בגישה רחבה, כדאי להסתכל גם על מהלכים אחרים של רשות המסים. דוח מבקר המדינה מיוני 2026 על מערכת "חשבוניות ישראל" מתאר מעבר לכלי בקרה בזמן אמת שמאפשר לזהות חשבוניות חריגות, למנוע הקצאת מספר לחשבונית מס, ולחסום מראש את השימוש בה לצורך ניכוי מס תשומות עד לבירור מלא. לפי הדוח, מ-1 בינואר 2025 ועד 18 בדצמבר 2025 הופקו באמצעות המערכת כ-15 מיליון חשבוניות בהיקף כולל של 763 מיליארד ש"ח, ומתוכן נדחו חשבוניות בהיקף כספי של 42 מיליארד ש"ח, שהיוו 5.5% מן ההיקף הכספי שנבדק.

גם כאן, כמו בחוק הרווחים הלא מחולקים, רשות המסים אינה מסתפקת בטיפול מאוחר אחרי שהאירוע כבר הושלם. היא מנסה להתערב מוקדם יותר, לעצב התנהגות, ולחסום אובדן מס בזמן אמת.

אז מי הם בעצם "בעלי ההון" שהמהלך הזה נוגע להם

המהלך נוגע בעיקר למי שיש בידיהם שליטה על עיתוי המס. זה יכול להיות בעל שליטה בחברה פרטית, בעל מקצוע חופשי שפועל באמצעות חברת מעטים, יזם ותיק שצבר רווחים בתוך חברה, או משפחה שמחזיקה פעילות ונכסים דרך מבנה תאגידי. לא כל אחד מהם הוא "עשיר" במובן הציבורי של המילה, אבל לכל אחד מהם עשויה להיות גמישות גבוהה יותר בהחלטה אם למשוך שכר, אם לחלק דיבידנד, ואם להשאיר רווחים בחברה. בדיוק את הגמישות הזאת המדינה מבקשת היום לצמצם.

לא כל צבירת רווחים היא בעיה

חשוב גם לומר את הצד השני. לא כל רווח שנשאר בחברה הוא רווח "חשוד", ולא כל אי חלוקת דיבידנד מלמדת על תכנון מס אגרסיבי. חברות רבות זקוקות להון לצורך השקעות, הרחבת פעילות, רכישת ציוד, גיוס עובדים, ניהול תזרים או שמירה על כרית ביטחון. המחוקק עצמו הכיר בכך כשהחיל מנגנון מורכב ולא איסור גורף, וכשקבע מגן מס וחריגים שונים. לכן, השאלה האמיתית איננה רק אם נצברו רווחים, אלא למה הם נצברו, מה נעשה בהם, האם קיימת הצדקה עסקית אמיתית להותרתם בחברה, והאם ניתן לתעד את ההיגיון שמאחורי ההחלטה.

לעתים, ההבדל בין צבירה לגיטימית לבין חשיפה מתחיל בפרטים הקטנים: האם קיימת מדיניות חלוקה סדורה, האם רמת השכר עודכנה לאורך השנים, האם הכספים מיועדים להשקעה ברורה, והאם המסמכים משקפים את מה שבפועל נעשה. במציאות כזו, הסיכון הוא לא רק מיסויי. הוא גם ראייתי, תאגידי ולעתים משפחתי או חוזי, משום שכספים "שמרגישים פרטיים" נשארים מבחינה משפטית בתוך החברה.

דוגמה להמחשה בלבד

נניח בעל מקצוע שפועל באמצעות חברה פרטית כבר שנים. החברה צברה רווחים של 4 מיליון ש"ח, השכר שהוא משך לאורך השנים נשאר נמוך יחסית, ודיבידנדים כמעט שלא חולקו. מבחינתו, זו היתה דרך נוחה להשאיר כסף "בצד" עד שיחליט מה לעשות בו. בעבר, ייתכן שהמבנה הזה נראה לו סביר. כיום, אותה בחירה כבר אינה מובנת מאליה. אם החברה נכללת בהסדר הרלוונטי, עלולה להיווצר עלות מס לעצם אי החלוקה, ובוודאי תקום שאלה אם רמת השכר, מדיניות החלוקה וההצדקה העסקית לצבירה עדיין מתאימות למציאות הרגולטורית החדשה. זו כמובן דוגמה להמחשה בלבד, וכל מקרה דורש בחינה פרטנית.

מה נכון להבין מכאן

הסיפור כאן רחב יותר מחוק אחד. רשות המסים פועלת כיום לא רק דרך שומות וביקורות, אלא גם דרך עיצוב של תמריצים. העלאת המע"מ ל-18%, מס יסף נוסף של 2% על הכנסות שאינן מעבודה, מיסוי רווחים לא מחולקים, ומנגנוני בקרה בזמן אמת כמו "חשבוניות ישראל" – כולם מצביעים על אותה מגמה: פחות סובלנות לדחיית מס, יותר רצון לראות את המס משולם קרוב יותר למועד שבו נוצרה ההכנסה, ויותר תשומת לב למבנים שמאפשרים גמישות רחבה מדי.

מבחינת הציבור הרחב, זה לא אומר שכל מי שפועל דרך חברה צריך להיבהל או למהר לחלק דיבידנד. זה כן אומר שכדאי לבחון מחדש הנחות ישנות. מה שהיה מקובל או נוח לפני כמה שנים, אינו בהכרח עומד היום באותה נקודת איזון מבחינת הדין, האכיפה והסיכון.

פירמת נמרוד ירון ושות' מתמחה במיסוי ישראלי ובין לאומי. הצוות שלנו מורכב מאנשי מקצוע בעלי ניסיון של שנים ברשות המסים, לצד ניסיון בפירמות מובילות ובמשרדי עורכי דין, ומביא שילוב של ראיה משפטית וכלכלית. אנחנו מלווים חברות פרטיות וציבוריות, ישראליות וזרות, קרנות הון סיכון גלובליות, וגם לקוחות שמבקשים ייעוץ ממוקד בשפה ברורה ובגובה העיניים. אנחנו עובדים גם עם רשת קשרים מקצועית של משרדי רואי חשבון ועורכי דין ברחבי העולם, כדי לספק מעטפת מלאה במקרים חוצי גבולות.

אם אתם פועלים באמצעות חברה, צברתם רווחים לאורך השנים, או מבקשים להבין אם מבנה הפעילות הקיים עדיין מתאים לסביבה הרגולטורית הנוכחית, לעתים נכון לבצע בדיקה מוקדמת של מדיניות השכר, החלוקות, התיעוד והחשיפה האפשרית, לפני שמתקבלות החלטות תחת לחץ ולפני שנוצר חיכוך עם רשות המסים.

ליצירת קשר עם המומחים שלנו לחצו כאן