החלטת מיסוי 5007/26 – שירותי מו"פ במרווח של 13%

מה נקבע בהחלטת מיסוי 5007/26?

רשות המסים אישרה כי התמורה עבור שירותי המחקר והפיתוח של החברה הישראלית תיקבע באמצעות שיטת השוואת שיעור הרווחיות (Transactional Net Margin Method – TNMM) תוך שימוש במדד רווחיות המבוסס על היחס שבין הרווח התפעולי לסך העלויות (ובאנגלית:MTC – Markup on Total Cost ).

לצורך קביעת המרווח נבחנו מאפייני פעילותה של החברה, לרבות תחום פעילותה, הסביבה הכלכלית והתחרותית, היקף השירותים ומורכבותם. בהתאם לניתוח ההשוואה נקבע מרווח של  13% על סך העלויות.

האם מרווח של 13% מתאים לכל מרכזי המו"פ בישראל?

לא. החלטת המיסוי אינה קובעת שיעור רווח אחיד או מחייב עבור כלל מרכזי המחקר והפיתוח בישראל.

המרווח שנקבע בהחלטה מבוסס על נסיבות העסקה המסוימת ועל ניתוח השוואתי של פעילות החברה הישראלית. לכן, אין להסיק ממנו שכל חברה ישראלית המספקת שירותי מו"פ לחברה קשורה בחו"ל רשאית ליישם מרווח של 13% ללא בחינה נוספת.

בהתאם לסעיף 85א לפקודת מס הכנסה ולעקרון אורך הזרוע, קביעת מחירי העברה מחייבת בחינה של מאפייני העסקה, הפונקציות שמבצעים הצדדים, הנכסים שבהם הם משתמשים והסיכונים שכל אחד מהם נושא בפועל.

חשוב לבחון גם את בסיס העלויות שעליו מחושב המרווח. הכללתן או אי-הכללתן של הוצאות מסוימות, לרבות הוצאות בגין אופציות ותגמול מבוסס מניות לעובדים, עשויה להשפיע באופן מהותי על התמורה הבין-חברתית.

להרחבה בנושא, ראו את המאמר שלנו אילו הוצאות צריכות להיכלל בבסיס העלויות לצורכי מחירי העברה?

הקשר בין החלטת המיסוי לחוזר מס הכנסה 8/2025

ההחלטה פורסמה בהמשך לחוזר מס הכנסה 8/2025, שפרסמה רשות המסים ביום 2 בנובמבר 2025, בנושא ייחוס הכנסות למרכזי מחקר ופיתוח בישראל. החוזר פורסם במסגרת מהלכים רחבים יותר להגברת הוודאות המיסויית בענף ההייטק הישראלי. להרחבה על מהלכים אלו, ראו את המאמר שלנו בנושא רפורמת מיסוי ההייטק בישראל – השינויים במיסוי חברות ועובדים.

החוזר נועד לצמצם את חוסר הוודאות בתחום מחירי ההעברה של מרכזי מו"פ ישראליים, על רקע מחלוקות בין נישומים לרשות המסים ביחס לשיטת ייחוס הרווחים המתאימה.

מחלוקות אלו נוגעות, בין היתר, לשאלה אם פעילותו של מרכז המו"פ הישראלי מצדיקה תגמול מבוסס עלויות בלבד, או שמא תרומתו לפיתוח הקניין הרוחני מחייבת לייחס לו חלק מרווחי הקבוצה באמצעות שיטה אחרת, כגון שיטת חלוקת הרווחים  .(Profit Split)

החוזר קובע מנגנוני בקרה ואישור פנימיים ברשות המסים בשני מצבים מרכזיים: כאשר פקיד השומה מבקש לשנות את שיטת מחירי ההעברה שבה משתמשת החברה, וכאשר הוא מבקש להגדיל את מרווח הרווח על בסיס העלויות לשיעור העולה על 14%.

בהתאם לסעיף 3.1 לחוזר, כאשר החברה עומדת בתנאים הקבועים בו, קביעת מרווח הגבוה מ-14% במסגרת שומה מחייבת אישור בכתב של גורמים מוסמכים בחטיבה המקצועית ברשות המסים. עם זאת, שיעור זה אינו מהווה תקרת רווח או מרווח שנחשב אוטומטית לתואם את תנאי השוק.

על רקע הוראות אלו, מעניין לבחון את היחס בין המרווח של 13% שאושר בהחלטת המיסוי החדשה לבין רף ה־14% שנקבע בחוזר.

מה ההבדל בין מרווח של 13% לרף של 14%?

חשוב להדגיש כי מנגנוני האישור שנקבעו בחוזר אינם מגבילים את סמכות רשות המסים לבחון את בסיס העלויות, את גובה המרווח ואת אופן יישום שיטת התמחור. בנוסף, אי-עמידה בתנאי החוזר אינה שוללת כשלעצמה את האפשרות שמודל תמחור המבוסס על שיטת TNMM תוך שימוש במדד הרווחיות MOTC הוא המודל המתאים לייחוס רווחי החברה.

להרחבה על השינוי במדיניות רשות המסים, ראו את המאמר שלנו בנושא רפורמת מיסוי ההייטק בישראל – השינויים במיסוי חברות ועובדים.

המסקנות מהחלטת מיסוי 5007/26

החשיבות המרכזית של החלטת המיסוי אינה טמונה רק בשיעור הרווח שאושר, אלא בהכרה בכך שגם מרכז מו"פ ישראלי בעל פעילות משמעותית עשוי להיות מתומחר כנותן שירותים בסיכון מוגבל.

עצם העובדה שהחברה הישראלית מעסיקה עובדים מקצועיים בכירים, משתתפת בפיתוח מוצרי הליבה ותורמת תרומה מהותית לפיתוח הטכנולוגי אינה מחייבת, כשלעצמה, שימוש בשיטת חלוקת הרווחים (ובאנגלית: Profit Split).

עם זאת, ההבחנה בין מרכז מו"פ בסיכון מוגבל לבין פעילות הנושאת בסיכונים ובזכויות מהותיות בקניין הרוחני תלויה בנסיבות בפועל, ולא רק בהגדרות שנקבעו בהסכמים הבין-חברתיים.

לכן, בעת בחינת מדיניות מחירי ההעברה של מרכזי מו"פ בישראל, יש להתייחס במיוחד לחלוקת סמכויות הניהול וקבלת ההחלטות, לשליטה בסיכוני המחקר והפיתוח, לבעלות בקניין הרוחני ולהתאמה בין ההסכמים הבין-חברתיים לבין הפעילות בפועל.

יש להקפיד גם על קיומו של תיעוד מתאים בתחום מחירי ההעברה לרבות חקר תנאי שוק התומך בשיטת התמחור ובמרווח שנבחרו.

במקרים המתאימים ניתן לשקול פנייה לרשות המסים לקבלת החלטת מיסוי מקדמית, במטרה להגביר את הוודאות ולצמצם מחלוקות עתידיות.

סיכום

החלטת מיסוי 5007/26 מהווה התפתחות במדיניות רשות המסים ביחס למרכזי מחקר ופיתוח ישראליים של קבוצות רב-לאומיות.

ההחלטה מאשרת בנסיבות המקרה שימוש במודל תמחור מבוסס עלויות, בשיטת TNMM ובמרווח של 13%, גם כאשר הפעילות בישראל כוללת עובדים בכירים ותרומה משמעותית לפיתוח מוצרי הליבה של הקבוצה.

לצד זאת, אין בהחלטה כדי ליצור שיעור רווח אחיד למרכזי מו"פ או לפטור חברות מהצורך לבסס את התמחור שלהן בהתאם לעקרון אורך הזרוע.

לפיכך, חברות הפועלות במודל דומה נדרשות לבחון את מאפייני פעילותן, את חלוקת התפקידים והסיכונים ואת תיעוד מחירי ההעברה שלהן, ובמקרים המתאימים לשקול קבלת החלטת מיסוי פרטנית.